Web 2.0 – במשעול ההתפכחות
נכון, כולנו וותיקי Web 2.0, הקמנו, ראינו ולפעמים גם ממש נרשמנו לקהילות תוכן כאלו ואחרות. כולנו קראנו את מה שכמעט כולנו כתבנו. כולנו הורדנו את כל סוגי הפורמטים האפשריים וצרבנו עולמות שלמים של מוסיקה וסרטים על DVD, על CD ועל iPod (מה, לא ככה?). חלקנו גם תרם את שלו והעלה קטעי זמרה ביתיים, תמונות מעניינות (יותר ופחות) ושאר טובין. נדמה שהעברנו כל צרוף אפשרי של אפסים ואחדים לכל העולם, לאשתו, ולחמתו.
Web 2.0 לא דועך, רק מחפש משמעות. משמעות זו צריכה להתבטא בערך מוסף אמיתי למשתמשים אשר בסופו של יום גם מתורגם לקופון אותו גוזרים היזמים והמשקיעים. בחיפוש היום יומי אחר אותם יישומים מבטיחים יש לחשוב במושגי ROI ו- TCO הקשורים, האחד במישרין והשני בעקיפין, להעלת התפוקה של המשתמשים ולשיפור ביצירתיות. יש לתת את הדעת לקהל היעד, האם אנחנו פונים לכל גולש וגולשת עם יישומים אישיים או שמא אנו קורצים לקהילות שיתופיות עם כלים המאפשרים לחלוק במידע ובידע? האם בידנו מוצר צריכה או יישום ארגוני?
הזכרנו ROI ו- TCO, רמזנו- Enterprise. החזר על השקעות וצמצום עלויות תפעול הינם מונחים הקשורים לשוק העסקי, בעיקר בעולם בו הצרכנים הפרטיים משלמים רק את מחיר טרדת הפרסומות באתרים (בינתיים?). העולם הפנים ארגוני מהווה כר פורה ליישום טכנולוגיות ומגמות חדשות ומוכן להשקיע משאבים רבים ביישומים אשר יתרמו לזריזות וגמישות בניצול הזדמניות עסקיות, לניצול טוב יותר של משאבים קיימים ולהורדת עלויות. אולם... לא בכל מחיר ולא מכל אחד. גם הארגונים הגדולים ביותר כבר יודעים לבדוק כל הרפתקה טכנולוגית בציציות ולקבל החלטות המבוססות על השורה התחתונה (שלהם כמובן).
(נכתב במקור עבור http://www.thecoils.com/)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה